ריטואל הבליינד דייט - עזבו אותי מבתי קפה

בקושי התאפקתי לא לקחת שני זוגות ולהחליף ביניהם, תחושה שלי שזה היה מסתדר הרבה יותר טוב.

בדור שלנו כבר אין כללים לכלום, לפעמים זה פותח מגוון מטורף של אפשרויות, לפעמים זה תוהו ובוהו ולפעמים ג'ונגל עם המון חוויות, סכנות ואתגרים. בדיוק בגלל זה אני לא מצליחה להבין למה ישנו עדיין כלל בלתי פורמאלי לגבי זה שבליינד דייט צריך להתקיים בבית קפה, או במקרה האקסטרה מקורי – בבר.

אני אישית לא מסוגלת לנהל בליינד דייט בבית קפה, זה יותר מדי ריטואלי בעיניי,

כשתרשים הזרימה בד"כ הולך כך:

פגישה בכניסה לבית הקפה:

* הבחור לא מוצא חן בעיניי -> הלך לי ערב שלם וזה כמובן שזה יכלה חלק נוסף ממאגר הכוחות הכן נדלה שלי לגבי בליינד דייטים (מה לעשות שאני לא מסוגלת להגיד שלא מתאים כבר בנקודה זו, וגם לא נתקלתי בבחור שמסוגל...).

* הבחור מוצא חן בעיניי -> לחיצת יד:

* לחיצה רכרוכית -> הלך לי ערב שלם וזה כמובן יכלה חלק נוסף ממאגר הכוחות הנדלה שלי לגבי בליינד דייטים

וכך  שני הצדדים עוברים מסכת של כמה מבחנים הדדיים, חלקם במודע וחלקם ממעמקי השריטות שלנו, כשבכל שלב כל אחד יכול להתבאס מהשני. אני מודה שיש לי שריטה ולא שטחית במיוחד, כשזה נוגע לקביעת פגישה במקום כזה. מניסיון, בד"כ, תובנת  ה"לא בשבילי" המאוד נחרצת מופיעה כבר בהתרשמות המאוד ראשונית (מראה + שפת גוף + לחיצת יד) ואז למרות שיש לי מליון ואחד דברים אחרים שאני מאוד רוצה לעשות (אפילו לנקות את הבית או לבהות בקירות), שנינו צריכים עכשיו לעבור טקס שלם, כשמהצד שלי זה מרגיש כך:

1. לבחור מקום לשבת (בפינה/במרפסת/על הספות...)

2. לעשות את עצמי מתעמקת בתפריט (למרות שאני אזמין תה למקרה שהבחור יתעקש לשלם), לחכות בנימוס למלצרית בשביל להזמין (ולייחל לרגע שהיא תחזור שוב הפעם עם החשבון)

3. להעביר שיחה מנומסת ולא להסגיר את מה שאני חושבת ומצד שני לא לשדר בטעות עניין (שלא יתעצבן עלי למחרת ששדרתי שאני כן מעוניינת ומה פתאום אני מעזה להגיד לו עכשיו לא)

4. להגניב מדי פעם מבט על השעון כדי לוודא שעבר הזמן המינימאלי ואפשר להסתלק

5. לנסות לדבר יותר כדי שהוא יוכל להתמקד בלסיים את המשקה שלו שנוכל להתפצל (אני חיבת לרוץ לספר לכלב שלי כמה התבאסתי להשאיר אותו לבד בבית ועוד בשביל נפילה כזאת)

6. לנסות לאתר מלצר/ית פנוי/ה כי כבר עברו 3 דקות ו20 שניות מאז הכרזנו שאפשר כבר להזמין חשבון, כשסופסוף מישהו מגיב לחייך חיוך של הקלה מאוזן לאוזן ולסמן את הסימן שחיכינו כל הערב לעשות

7. להתעקש לשלם כי זה בד"כ מעביר את המסר

8. לא להסכים לליווי לרכב, להושיט יד מהר ללחיצה (לטובת אלה שלא יודעים לקרוא את המפה וחושבים שזה הזמן לנשיקה)

9. להיכנס לרכב המילוט ולשים גז (ולקוות מאוד שגם הוא חש את אותה ההקלה)

וכל זה כשבכניסה לבית הקפה ידעתי שאני לא רוצה, אולי גם הוא ידע שהוא לא רוצה, אז למה שנינו צריכים לעבור את כל השלבים האלה?!

אז פיתחתי לעצמי שיטת סינון, למדתי שמי שלא זורם בראש שלי מההתחלה לא יזרום איתי גם אח"כ. אז אני מראש מעלה צורת מפגש קלילה יותר כמו ים, פארק, רולר-בליידס, טיול עם הכלבים (אולי יתפתח סיפור אהבה ביניהם) וכמובן שאם מתפרצת כימיה עוברים לשבת באיזה בר, וזה משתדרג מבליינד דייט לפגישה ראשונה.

הרעיונות שלי בד"כ זוכים ל-3 דרגות תגובה:

המזדעדע – לא יכול להעלות על דעתו לנהל פגישה שאינה עומדת ב"ספר הבלתי פורמאלי של בליינד דייטים". אני לא חושבת שזה לעניין לנהל וויכוח עוד בטרם נפגשנו, אני מוצאת דרך לנפנף את המקובע מהקו וזו הפעם האחרונה שהוא שומע את קולי (אלא אם כן הוא מתקשר ממספר חסום)

המתלבט – זו פעם ראשונה שהוא שומע דבר כזה, הוא מתלבט בינו לבין עצמו (בקול רם) ואיכשהו מנסה לבוא לקראתי בצורה די עילגת, כאשר הוא גבולי אני נותנת צ'אנס למרות שבתוך תוכי אני יודעת שזה רק בשביל לסמן "וי" בשביל לשמור על תדמית ה"קוטלת-" ולא לחזור ל"קוטלת+".

הזורם – הוא מתלהב מהרעיון ומפרגן על המקוריות. פה אני יודעת שזה לא תלוי בנו, זה עניין חזק משנינו – כימיה. מה שבטוח זה שגם אם היא לא תתקיים, במקרה הכי גרוע העברנו ערב עם בנאדם כיפי בראש אחד של השני, כלומר במינימום נזקים.

אני מודעת לכך שרוב האנשים לא לוקחים כ"כ קשה את הפגישה בבית קפה, אבל לטובת אלה שאלרגיים לזה, למה לא לוותר על הריטואל ולנסות גישה קצת אחרת? למשל הופעה של רשף לוי, או סרט תלת מימדי ב יס פלנט.

אני מכירה די הרבה זוגות שנוצרו מבליינד דייט ולכן אני עדיין מאמינה בדרך הזו. אבל אני גם מאמינה שאפשר לשדרג אותה.  אני חושבת שאם כל אחד יוציא את הנפתלין מהראש ויתחיל לגוון, בליינד דייטים יהפכו למשהו הרבה פחות מעייף.